החלטה בתיק בש"א 2172/08

בקשה לעיון חוזר בבקשה לפטור מאגרה

1.       המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתמ"ש 26183/02 (כב' השופט מנחם הכהן), לפיו נדחתה על הסף תביעתו לפירוק השיתוף בדירה שבבעלות משותפת של הצדדים, שהתגרשו בשנת  2003. בד בבד הגיש המבקש בקשה לפטור מאגרה. הבקשה נדחתה "לאור שיעור השתכרותו של המבקש ובעלותו על דירה (וחצי) ורכב"(החלטה מיום 9.7.08). המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר, היא הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

2.       המבקש טוען כי הוא נעדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה, וכי הוא משלם מזונות מדי חודש לגרושתו בסך של 3,500 ש"ח, ומשלם משכנתא בסך 1,500 ש"ח מדי חודש עבור הדירה שבבעלותו ובה הוא מתגורר. עוד נטען כי בעלותו של המבקש במחצית מדירת מגורים נוספת, בה מתגוררת גרושתו, מחייבת אותו בתשלום חלקו במשכנתא הרובצת על דירה זו. עוד פירט המבקש כי בבעלותו רכב אולם אין בכך כדי להעיד על יכולת הכלכלית לשאת בתשלום האגרה דנן.  לבסוף, טען המבקש כי בהסכמת המדינה, בהליך בפני בית משפט קמא, ניתן לו פטור מתשלום מחצית האגרה, בנסיבות בהן יכולתו הכלכלית הייתה זהה לזו הקיימת בעת הגשת בקשה זו. המבקש ביקש שלא למנוע ממנו את זכות הערעור אך מטעמים כלכליים. המבקש צירף לבקשתו צו מאסר שהוצא נגדו ביום 2.4.08 למשך עשרים ואחד ימים בגין אי תשלום מזונות.

3.       המדינה, כבעלת דין בענייני אגרות, התנגדה למתן פטור מאגרה, מהטעם שהמבקש לא הוכיח העדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה, בין היתר משום שבבעלות המבקש דירת מגורים, רכב וזכויות בעלות במחצית מדירת מגורים נוספת. עוד טענה המדינה כי הסכמתה לפטור את המבקש ממחצית האגרה בהליך בפני בית משפט קמא, תוך חיובו במחציתה השניה, בסכום העולה על מלוא האגרה הנדרשת בגין ההליך דנן. יתרה מזו, בהליך בפני בית משפט קמא, נשוא הערעור דנן, לא הגיש המבקש בקשה לפטור מאגרה, ושילם אותה במלואה, הגם שסכומה כפול מסכום האגרה בהליך דנן. 

דיון

4.       הוראת תקנה 13ב לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשמ"ח-1987 קובעת כי בכדי לקבל פטור מאגרה על המבקש להוכיח כי הוא נעדר יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה וכי התובענה שהוגשה מגלה עילה. בענייננו, המחלוקת מתרכזת בשאלת יכולתו הכלכלית של המבקש לשאת בתשלום האגרה.

יכולת כלכלית

5.       על מבקש פטור מאגרה לפרוש בפני בית-המשפט תמונה מלאה ועדכנית של מצבו הכלכלי, ולהוכיח כי עשה נסיונות ממשיים לגייס את הסכומים הדרושים לאגרת בית-משפט מצדדים שלישיים (רע"א 1877/04 באמונה חברה לניהול נאמנות והקדשות בע"מ נ' מדינת ישראל, לא פורסם).

6.       בענייננו, המבקש משתכר כגמלאי סכום של כ- 5,000 ש"ח נטו (צורפו תלושי שכר מחודש אוקטובר 2007 ועד לחודש פברואר 2008, הגם שהבקשה הוגשה בחודש אפריל 2008). הצהיר כי בבעלותו דירת מגורים, ומחצית מדירת מגורים נוספת בה מתגוררת גרושתו. עוד הצהיר המבקש כי בבעלותו רכב מסוג הונדה סיוויק משנת 2007 המשועבד לבנק בגין הלוואה בסכום שאינו מגיע לשווי הרכב שברשותו (הלוואה בסכום 60,000 ש"ח, שאינה נתמכת בראיה מתאימה). חשבון הבנק של המבקש מצוי ביתרת חובה (תדפיס חשבון הבנק מתייחס לחודש מרץ 2008 בלבד). המבקש הצהיר כי הוא חב סכום של כ-10,000 לנושים שונים בהליכי הוצאה לפועל, אולם טענתו זו לא נתמכה בראיה מתאימה.

מעיון במסמכים שצירף המבקש לבקשתו ניתן לומר כי מצבו הכלכלי של אכן מוגבל, כטענתו. יחד-עם-זאת, אין להתעלם כי בבעלותו  של המבקש דירת מגורים, והוא  לא הצביע על ניסיונות שביצע למטרת גיוס כספי האגרה ממקור חיצוני, כדוגמת בן משפחה או תאגיד בנקאי, שיש בהם כדי להשליך על בחינת שאלת יכולתו של בעל-דין. חרף זאת, בענייננו ניתן לקבוע כי התמלא התנאי של העדר יכולת כלכלית, באשר הוראת תקנה 14(ד) לתקנות קובעת כי החלטה של בית-משפט שניתנה במהלך השנתיים האחרונות תהווה ראיה לכאורה לחוסר יכולתו הכלכלית של המבקש לשלם את האגרה. המבקש צירף החלטה של בית המשפט לענייני משפחה, לפיה ניתן, ביום 23.12.07, בהסכמת המדינה, פטור ממחצית סכום האגרה (בש"א 58171/07 ת"א 26184/02).

ההליך אינו מגלה עילה

7.       בצד חשיבות זכות הגישה לערכאות - עומדת מטרת החיוב באגרת בית-משפט, שנועדה, בראש ובראשונה, לממן את השירותים המוענקים על-ידי המדינה למי שבא בשעריו בבקשת סעד, וכן מניעת ניצול לרעה של ההליך השיפוטי, על דרך של הגשת תביעות סרק או תביעות בסכומים מופרזים (ר': המ' 502/59 בנין וביצוע ואח' נ' קסטיאל ואח', פ"ד יד (1) 675). לפיכך, בצד שקילת חוסר יכולת כספית של המבקש, יש לשקול גם את סיכויי התביעה (ר': בש"א 1236/91 מאור חיים נ' מ"י, תק-על 91(2) 192). לפיכך, לעניין פטור מאגרה, די כי המבקש יצביע על סיכוי כלשהו לזכות בתביעתו, ושנימוקיו אינם מופרכים מעיקרם (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383).

8.       לכאורה, סיכויי הערעור אינם טובים כלל ועיקר: הערעור מבוקש על פסק דינו של בית משפט קמא, שדחה על הסף את תביעתו של המבקש לפירוק שיתוף הצדדים בדירת מגורים. לגבי דירה זו נפסק על ידי בית הדין הרבני במסגרת תביעת מזונות, כי היא תשמש את המשיבה בלבד לכל ימי חייה. בית משפט קמא פירט כי בנסיבות המקרה הנדון, כרך המשיב את נושא חלוקת רכוש הצדדים בתביעת הגירושין, והצדדים הקנו בהסכמתם המפורשת סמכות לבית הדין הרבני להכריע בכל העניינים הרכושיים והממוניים ביניהם לאחר הגט (בית משפט קמא הפנה להחלטת בית הדין הרבני מיום 15.7.03).

בנסיבות אלה - הבקשה נדחית.

ניתנה היום ט' בסיון, תשס"ח (12 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.